<h1>רבינו ירוחם נכ"ד ח"ב</h1>
<h2>דף ב.</h2>
נהגו לשרטט י"ב שטין בגט כתב ר"ת כי השרטוט משום שנקרא ספר והי"ב שטין כנג' גט בגימ' ורב האיי ורב סעדיה כתבו משו' דכתי' ספר כריתות ר"ל כנגד שורות כריתות ס"ת ר"ל הגליון שבין ספר לספר בס"ת שהם י"ב שטין לד' ספרים הראשונים שמניח בס"ת הפסק בין כל ספר וספר ד' שטין בין בראשית לואלה שמות וכן בין ואלה שמות לויקרא כמו כן וכן בין ויקרא לבמדבר סיני הנה י"ב שטין וההפסק שבין במדבר סיני לאלה הדברים לא קא חשיב שאינו אלא שחוזר הדברי' שאמר בתורה כי הוא משנה תור'. ומ"מ מנהג הו' ואם הוסיף בשטין או גרע אינו פוסל בכך כך כתבו התו' בגטין.
<h2>דף ה:</h2>
כתב רש"י שצריך לעמוד ת"ח על הסופר שיורהו היאך יעשה הגט פשוט בגמרא בגטין על ההיא דבר הדיא בעיא לאתויי גיטא וכו'. וגם מוכח שם שאין לעשות בגטין דבר יותר מן הראוי כדי להחמיר יותר מדי כי הוא מוציא בזה לעז על הגטין הראשוני' כך מוכח מההיא עובדא דבר הדיא וכו'. בעל נותן שכר הגט מן הדין ורבנן תקנו שתפרענו האשה כי היכי דלא לשהותה פשוט בבתרא [קס"ח ע"א].
אין לעשות שום דבר בגטין להחמיר רוצה לומר בדבר שאינו צריך שלא להוציא לעז על הגטין הראשונים כך מוכח בגטין מההיא עובדא דבר הדיא בעי לאיתויי גיטא וכו'.
<h2>דף י.</h2>
עד כותי אף על פי שנראה פשוט בגטין שכשר עד אחד בגט שהוא כותי וישראל חתום אחריו דאי לאו דחבר הוא לא הוה מחתים ליה מקמי וכתב רי"ף שהאידנא פסול וכן הסכימו כל הפוסקים וכן מוכח בחולין דעשאום גוים גמורים. וכתבו הפוסקים כי נפק' מינה שאם היה חתום צדוק או ביתוס תחלה ואחר כך חתים ישר' כשר דאי לאו דצדוקי חבר הוא לא הוה מחתים ליה ישראל מקמיה כדאמרינן בגמרא גבי כותי קודם שגזרו עליהם.
<h2>דף י:</h2>
אין עדי הגט חותמים זה שלא בפני זה פשוט בגטין. יש אומרים דוק' שנים אבל השאר כגון שאמר הבעל כולכם כתבו יכולים לחתום זה שלא בפני זה כדלקמן בדין אמר לעשרה כלכם כתבו
מחלוקת בגטין על גטין העולי' בערכאות של גוים אם כתבו ישראל וחתמוהו גוים ונמסר בעדי ישראל והשמות (אינה) [אינן] מובהקים ר"ל שלעולם לא נקראו בשמות הללו וליכא למיחש דילמא אתי למסמ' עלייהו בלא עדי מסירה אפ"ה פסלי רבנן ורבי שמעון מכשי' והראב"ד פסק כרבי שמעון משום דבעיא (כרשב"ל) [דרשב"ל] ותשובת רבי יוחנן אליביה לפי פירושו ולפרש"י ורשב"ם פירש הבעיא בענין אח' שתשאר הפסק כרבנן וכן פר"ח והרא"ש ופר"ח עוד כי יש מי שהתירוהו בדיעבד והרמב"ם כתב כי אם חתום בו אפילו עד אחד פסול או שאין בו אלא עד אחד כשר ונמסר בעדים כשרים שהרי הוא כמזוייף ולא מזוייף ודאי הואיל ונמסר בעדים כשרים הרי זה פסול מדבריהם. והעקר כי כל גט אשה שעולה בערכאות של גוים פסול ואפילו כתבו ישראל ונמסר בפני עדי ישראל וחתומי' בו גוים ואפילו בשמות מובהקים.
<h2>דף טו.</h2>
אפילו לא כתב אלא שטה אחת לשמה שוב אינו צריך פשוט ופרש"י שטה אחת הזמן ושם האיש והאשה.
<h2>דף יז.</h2>
נכתב ביום ונחתם ביום או נכתב בלילה ונחת' בלילה או נכתב בלילה ונחתם ביום כשר כי הכל ביום אחד ואין בכאן הקדמה. אבל נכתב ביום ונחתם בלילה פסול שהוא מוקדם כי חכמי' תקנו זמן בגטין משום בת אחותו שתהיה נשואה לו ותזנה וירצה לכסו' עליה ויתן לה גט בלא זמן ותאמר היא אחר גירושין היה הזנות. פירוש ואפילו בזמן שאין דנין דיני נפשות פסול הגט בלא זמן כי תחפה על בניה שלא יהיו ממזרים או שמא תוכל לחזור לו כי אם זנתה תחתיו אינה יכולה לחזור לו ואם אחר גירושין יכולה לחזור לו ולפיכך גט מוקדם פסול משום זנות. אי נמי משום פירו' נכסי מלוג למאן דאמר בשעת כתיבה עדין יש לבעל לאכול פירות כמו שכתבתי במישרים בדין כתובה פשוט בגיטין.
וכמו כן גט מאוחר אף על פי שיש לו קול אין ראוי לגרש בו ולא תהא מגורשת בגט מאוחר עד זמן הכתוב בו כי הוא כאלו אמר הרי זה גטיך ולא תתגרשי בו עד אותו זמן ויש לבעל פירות עד הזמן הכתוב בו וכן דעת התוספות ור"י והרא"ש. והראב"ד כתב דמאוחר כשר לגרש בו לאלתר אלא שיש לבעל פירות עד אותו זמן הכתוב בגט דהוי כמו התנה עמה בפירוש וראשון נראה עקר. והרמב"ם כתב נכת' ביום ונחתם בלילה פסול אפילו עסוקים באותו ענין וגט מאוחר פסול, ותמהו עליו, וראשון נראה עקר.
אם כתוב בו היום גרשתי כשר שהרי הוא כאלו כתוב בו ביום שהוציא הגט בב"ד ותהיה מגורשת וה"ל כאלו כתוב בו זמן מפורש דהא ליכא משום בת אחותו ולא משום פירות. ולרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי כמו שתמצא בנתינת הגט אם יש עדי מסירה באי זה יום הגיע לידה כמאן דכתוב בו זמן מפורש דאמי אף על גב דכי לא כתבו זמן כלל פסול אפילו לרבי אלעזר פשוט בבתרא.
<h2>דף יז:</h2>
כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ובלבד שיכיר שם האיש ושם האשה והוחזקו שמותיהן בעיר שלשי' יום כמו שכתבתי במשרים בכתיבת שטרות פשוט בבתרא.
גזייה הבעל לזמן פירוש חתך הזמן ונתנו לה לא תנשא לכתחלה כמו בגט שאין בו זמן ואעפ"כ יכול לחפות עליה כי כך משמע בגמ' גטין מההיא דגזייה לזמן וכו' והרמב"ם כתב שמותר' לינשא לכתחלה אם גזייה לזמן והראב"ד השיג עליו.
<h2>דף יח.</h2>
י"מ כי גט שניתן שלא ביום כתיבתו פסול דאינו כשר אלא גט הבא ממקום רחוק שיש קול ליום מסירתו אבל בעיר אחת אין לו קול שנקדם כתיבתו למסירתו, ומכל מקום אפילו בעיר אחת אם נתנו על ידי שלי' כשר כי יש קול למסירתו ויש אומרים דכשר אפילו מסרו הבעל דכיון דנותנו לו בפני עדים יש לו קול ליום המסירה שהיה לאחר יום הכתיב'. ועם כל זה נכת' ביו' ונחת' בלילה פסול אפי' נתנו לה אח' כך בפני עדי' וידעו הקדמ' כתיבתו למסירתו כיו' דנעש' שלא כתיקו' חז"ל.
ומה שאמרנו נכתב ביו' ונחת' בלילה פסול דוקא שאין עסוקי' באותו ענין אבל עסוקים באותו עניין כשר כשאר שטרות כי בעי' שני דברים שיהא ראוי לגרש בו ויש לו קול שהקדימו הכתיב' כגון גטין הבאים ממקום רחוק שנכתבו בניסן ולא ניתנו עד לאחר ימים רבים וזה יש לו קול וליכא למיחש לזנות שבנתים ולא לענין פירות כי כ"ע ידעי וכן בכל גט שלא נמסר ביום הכתיבה יש לו קול וכשר, אבל נכתב ביום ונחתם בלילה ואין עסוקים באותו ענין פסול כי אין לו קול אף על פי שראוי לגרש בו.
<h2>דף יח:</h2>
אמר לעשרה כלכם כתבו גט לאשתי מחלוקת בגטין דרבי יוחנן אמר שנים משום עדים והאחרים משום תנאי וריש לקיש אמר כלם משום עדים ובין למר בין למר כלם צריכין לחתום, ויש ביניה' שאם חתמו השנים ביום שנכת' והאחרי' חתמו לאחר עשרה ימים לרבי יוחנן אינו מוקדם וכשר ולריש לקיש הרי הוא מוקדם ופסול, ועוד יש ביניהם שאם אחד מהם קרוב או פסול לרבי יוחנן כשר ולרי' לקיש פסול ורי"ף פסק כרבי יוחנן והתוספות כריש לקיש דריב"ל קאי כוותיה וכן פסק בה"ג. ועוד פשוט ואי חתים בתחלה הקרוב או הפסול רוצה לומר סמוך לגט והאחרים חתמו אחר כך יש אומרים כשר שהם משום תנאי זולתי שנים לעדים ויש אומרים פסול כמו בשאר שטרות כן פשוט בגמרא ונשאר בספק ופסול. ורבינו תם כתב כי אינו פסול אלא כשחתם תחלה הפסול או הקרוב וחתמו אחר כך הכשרים אבל אם חתמו הכשרים והניחו למעלה מהם ריוח לחתום הפסול כשר כדאמרינן בשאר שטרות מלאוה בקרובי' וכו' והתוספות כתבו כי בכל ענין פסול כל זמן שחתום הפסול למעלה כי מאחר שאין עדי הגט חותמים אלא זה בפני זה לא אמרי' למלוי חתם כמו בשאר שטרות. והרמב"ן כתב דאינו פסול להחתים קרוב או פסול אלא כשאמר כלכם אבל לא אמ' כלכם מות' להחתים תחלה קרוב או פסול כמו בשאר שטרות ובה"ג כתב כי לעולם צרי' בגט מן העדים הכשרים למטה כי אין מחתימין קרוב או פסול למטה וכן בשאר שטרות ובמישרים כתבתיו בנתיב כתיב' שטרות כי אין העדים חותמים אלא זה בפני זה. ויש מן הפוסקים שכתבו כי אין צריכין לחתום זה בפני זה אלא שנים אבל השאר יכולים לחתום זה שלא בפני זה וכן נראה עקר וכן כתב הראב"ד זולתי אם אמר כלכם עדים דאז צריכין כלם לחתום זה בפני זה. גט מוקדם שנכתב ביום ונחתם בלילה פסול כמו שכתבתי דהלכה כרבנן, רבי שמעון פליג עלייהו ואמר דכשר ויש עובדא בגטין באחד שאמר לעשרה כתבו גט לאשתי וחתמו שנים ביום שנכתב והאחרים אחר עשרה ימים ואמר ריב"ל שנסמוך על רבי שמעון שיהא מוקדם וכשר בשעת הדחק רוצה לומר שנשאת כבר עם זה הגט או הלך לו ולדעת רי"ף שפסק כרבי יוחנן הוא כשר כי אינו מוקדם כמו שכתבתי אבל נפקא מינה אם הוא מוקד' כגון שנכתב ביום ונחתם בלילה אם סומכין על רבי שמעון בשעת הדחק וכן לאותם שפסקו כריש לקיש אפילו חתמו שנים ביום הכתיבה והאחרים עשרה ימים הוא מוקדם כמו נכתב ביום ונחת' בלילה וכתב רבינו האיי דבשעת הדחק איכא פלוגתא דרבוותא איכא מאן דאמר מדקאמר ריב"ל כדאי הוא וכו' שמע מינ' דהכי הלכתא ואיכא מאן דאמר משום דחתים עליה תרי מינייהו ביום הכתיבה הוא דאמר הכי הא לאו הכי לא רוצה לומר אבל אם נכתב ביום ונחתם בלילה לא סמכינן על רבי שמעון אפילו בשעת הדחק והעיקר כי סמכינן על רבי שמעון בשעת הדחק אפילו נכת' ביום ונחתם בלילה ואפילו מכאן ועד עשרה ימים שהלכה כרבי יוחנן דפירש בגמר' שאמר רבי שמעון גט מוקדם כשר ואפי' מכאן ועד י' ימים.
<h2>דף יט.</h2>
בכל כותבין בדיו שנעשה מקליפי עצים או שנעשה במים עם עפצים שלו רוצה לומר אגלייש כמו דיו שלנו וכן בסקר' פירוש זרניך אלמאגרא בלע"ז וכן בקומוס פירוש גומ' בלע"ז שהוא שרף אילן וכן בקנקנתוס פירוש אורופימינטי והוא חרותא דאושכפי ויש מפרשים בענין אחר וזה הכלל שצרי' דבר המתקיים לכתוב בו. ומה שאמרנו כי במים של עפצים כותבין אותו דוקא שהקלף אינו מעובד בעפצים אבל מעובד בעפצים אינו כת' דאין מי מלין על גבי מי מלין רוצה לומר מי עפצים על גבי מי עפצים פירוש ודיו שלנו שהוא עשוי במי עפצים ובקומוס וקנקנתוס מתקיים אפי' בקלף המעובד בעפצים וכשר לכתו' בו גט שאין זה מי מלין על גבי מי מלין. ואם כתבו באבר פירוש עופרת והו' פלומו בלע"ז פסול אבל במי אבר רוצה [לומר] ששפשף המים באבר עד שנשחרו כשר. וכן אם נכתב בפחם כשר פשוט בגטין.
גט כשר בכל כתב ובכל לשון כך דקדקו הפסקנים בגטין מההיא דאמרינן [י"ט ע"ב] מאי קא משמע לן דבכל לשון כשר תנינא. עדים שאינם יודעים לחתום רושמים להם בנייר וחותמים והרשימ' צריכה שתהיה בדב' שאינו נקרא כתב שאם הית' הרשימה שרושמין להם בדבר שנקרא כתב לגבי גט כמו שכתבתי אין הכת' העליון כלום ופסול כמו שכתבתי למעלה. וכן אם אינם יודעים לקרות הגט קוראין שנים לפניהם או אחד שיירא הרבה ממנו שלא ישקר לו וחותמים אחר כך פשו' בגטין. עדים שאינם יודעים לחתום מקרעי' להם נייר חלק וממלאין את הקרעים דיו פשוט בגטי' ופרש"י משרטטין להם נייר חלק והקשו עליו דאם כן היינו כתב על גבי כתב דחקיקה כתיבה היא ואולי סברת רש"י היא כי שריטה אינה כתב אלא רושם. ור"ח פיר(ו)ש מקרעין להם נייר חלק דעלמא בשם העדים ומשימין על גבי הגט כמו דפוס והעדי' ממלאין את הקרעי' ומקשי בירושלמי והלא כתב הראשונים הוא ומשני מרחיבין להם הקרע פירו' כדי שלא יהא כתבן של ראשונים ויתקיים בחתימתן של אלו.
<h2>דף כ.</h2>
גט שכתבו שלא לשמה והעביר קולמוס על כל אות ואות לשמ' אינו שום דבר פשוט בגטין ופר"ח דהוי ספק מגורשת והרמב"ם כתב כפסק הראשון. כתבו על איסורי הנאה כשר פשוט בגטין. אין צריך שיקנה הנייר הסופר לבעל בפי' דאקנויי אקנו ליה רבנן פשוט בגטין [ע"ב] מההיא ודילמא אקנויי אקנו ליה רבנן וכו' וכן כתב הרמב"ן. חקק וכתב גט על גבי טבלא אם חקק תוכו' אינו כתב פירו' שחקק סביב האות ובתוכה ונשארה האות בולטת מאליה ולא נעשה שום מעשה בגוף האות אלא סביבותיה ובתוכה ואין זה כתב אבל חק ירכות רוצה לומר שעשה מעשה בגוף האו' שחקק גוף האו' בעצמה וכמו כן אם עשה טס א' דק והכהו מצד אחד ובלט מצד אחר כשר כי הבליטה נעשי' בה מעשה בגו' האות. אבל רישמא פירוש חותם כעין שעושין צורת המטבע אינו כת' כי חק תוכות הוא שהחותם משפיל סביב האות ובתוכה ואינו עושה שום מעשה בגוף האות. וכן אם רקמו בבגד הנקרא בלשון חז"ל אנדרוכתירי אינו כתב פשוט בגטין.
<h2>דף כ:</h2>
כתב הריב"ם שאין צריך שיהיו האותיות מוקפות גויל ודקדקה בגטין על ההיא דבי' שטה לשטה מאי וכו' לא צריכא דמערי. ויש מי שדחה ראיותיו ונהגו להחמיר ולהקי' האותיות גויל, ואם יש בו אותיות דבוקו' להבדילם ולהסיר הדיו, אבל אם נפלה טפת דיו לתוך האות ואינה נכרת האות אינו יכול להעביר הדיו ולתקן האות דחק תוכות הוא וכן כתבו התוספות והרא"ש. כותב הגט על יד העבד כמו שכתבתי בכתובת קעקע שלא יוכל להזדייף ונותן לה העבד ובכפות כמו שפירשתי בנתינת הגט.
<h2>דף כא:</h2>
וכן כותבו על עלה של זית ועל קרן הפרה ונותן לה הפרה ואינו יכול לקצץ הקרן אחר כתיבה כדי לתת לה הקרן דפסול הוא שהרי הוא מחוסר כתיבה קציצה ונתינה ובעי' וכתב ונתן שלא יהא מחוסר אלא כתיבה ונתינה פשוט בגטין ופיר(ו)ש רשב"ם דוקא בהני כגון בעלי חיים או במחובר לקרקע כגון בעלה של עציץ נקוב שעקר דבר מגדולו בעינן שלא יהא מחוסר קציצה אבל בדבר אחר לא כגון שכתב גט בקלף גדול ואחר כך חתכו כשר וכן כתב בשם רש"י שהורה להתר ומעשה הי' בימי רבי יצחק ברבי מנחם ופסלו ונחלקו עליו גדולי הדור ובעל הלכות גדולות פוסלו וכן כתב רבינו האיי וכן רבי' תם היה מחמיר אם נחתך ממנו כלל ולזה הסכים הרא"ש, ודוקא שנחתך מקלף גדול אבל אם נחתך מן הגט דבר מועט כדי ליפותו בזה מודי' כל הפוסקין דכשר וכן כתב רי"ף. כתבו על עלה של זית על עלה של חרוב על כל דבר שהוא של קיימא כשר על עלה בצלים על עלה ירקות על כל דבר שאינו של קיימא פסול עד שיכתוב על דבר שהוא של קיימא כך פשוט בתוספתא.
אין כותבין לכתחלה טופס במחובר לקרקע גזי' שמא יכתוב תורף כתבו לטופס ותלשו וכתבו לתורף ונתנו לה כשר פשוט בגטין ודקדקו המפרשי' אם כתבו בתלוש ולבסוף חברו ובטלו וחתמו במחובר דינו כמחובר שפסול. כתבו על חרס של עציץ נקוב שהיו בו זרעים כשר שיקח העציץ ויתננו לה. אבל כתב על עלה של זרעים של עציץ נקוב פסול גזי' שמא יחתוך העלה אחר כתיבה ונמצא חסר כתיב' קציצה ונתינה כמו שכתבתי, אבל בחרס של עציץ נקוב ליכא למיגז' שמא ישבור חתיכה מן החרס שהרי מפסיד העציץ רוצה לומר בשבירת החרס פשוט בגטין.
<h2>דף כב.</h2>
כתבו על כתב שיכול להזדייף כמו נייר מחוק או דפתרא פירוש דמליח וקמיח ולא עפיץ כשר דהא קיימא לן עדי מסירה כרתי ולא ניחוש כלל לחתימה וכבר קראוהו עדי מסירה בשעת נתינה וידעו אם היה שם תנאי כתוב בגט ולעולם יזכרו התנאי שהיה שם ולאו דוקא לאלתר אלא אחר כמה ימים וידעו אם זייף מקום התנאי פשוט בגטין ופרש"י דמ"ד עדי מסירה כרתי אשה הבאה לינשא על ידי גט צריכ' להבי' עדי מסירה שנמסר לה בפניהם והם יעידו אם היה שם התנאי ואם זייפיהו וכתבו בתוספות וזה שכתב רש"י דוקא בכתב שיכול להזדייף אבל בכתב שאין יכול להזדייף אינה צריכה להביא עדי מסירה כי בעדי חתימה שבתוכו יכולה להנשא על פיהם דמאח' שאנו רואין בידה גט ליכא למיחש לזיוף ואמרינן דמסתמא בא כמצותו אבל בכתב שיכול להזדייף בעי עדי מסירה. ונייר מחוק שכתבתי פירשו בתו' [ד"ה לא] שהכתב על הנייר ועדיו על המחק אבל הוא ועדיו על המחק כשר כשאר שטרות שאינו יכול להזדייף כאשר כתבתי בספר מישרים בכתיבת שטרות.
<h2>דף כב:</h2>
הכל כשרים לכתוב הגט אפילו חרש שוטה וקטן והאשה כותבת גיטה ומקנה אותו לבעל פירוש צריכה להקנות לו הנייר בפי' לבעל כי לא הקנו לו רבנן משלה אלא שכר הסופר כך פשוט במשנ' בגטין ולפי סוגית הגמ' מה שאמרנו שיכול לכותבו חרש שוטה וקטן דוקא לכתוב טופס ושאחר עומד על גביו אבל תורף פסול אפילו אחר עומד על גביו. ואם אין אחר עומד על גביו אפילו טופס פסול וכן דעת רי"ף והרמב"ם והרמ"ה אבל לפרש"י אפילו אין אחר עומד על גביו יכול לכתוב טופס וראשון נראה עקר. ועוד פשוט בגמ' ונכרי אפילו אחר עומד על גביו פסול ויש אומרים כי לכתוב טופס דינו כחרש שוטה וקטן וכן נראה שטת רש"י, אבל הרמב"ם כתב שפסול לכתוב אפילו טופס ואפילו ישראל עומד על גביו וכן נראה מרי"ף ולקמן אכתוב פירוש תורף. אם העבד כשר לכתוב גט מחלוקת מפוסקים לפרש"י וכמה פרשנים סוגיי' הגמ' ממשנת הכל כשרים שכתבתי ומקשי והלא לאו בני דעת נינהו נראה לפי פירושם דעבד כשר לכתוב גט אפילו תורף אבל לפי פירוש ר"י שפירש בזו הסוגי' עבד פסול לכתיבת הגט וכן נראה מהרמב"ם דעבד פסול כנכרי.
<h2>דף כד.</h2>
כל הגט שנכתב שלא לשמה פסול כגון שעשוי להתלמד בו תלמידי סופרים ושמע ששם האיש כשמו ושם האש' כשם אשתו ואמר תנהו לי ואגרש בו אשתי פסול ואפילו צוה שמעון שיכתבו לו גט וכתבוהו ונמלך ובא ראוב' ששמו כשמו פסול לגרש בו אפילו שנכתב לשם גרושין מאחר שנכתב לשם אדם אחר. ועוד אפילו היו לו שתי נשי' ששמותיהן שוים וצוה לכתוב גט לאחת אסור לגרש בו האחרת ועוד אפילו היו לו שתי נשים ששמותיהן שוים ואמר לסופר לכתוב לו גט לשמן וכל מי שארצה אגרש בו פסול. וכל אלו אינם פוסלים בכהונה שאפי' ריח גט אין בהם חוץ מן האחרון שפוסל בכהונה רוצה לומר שכל מי שארצה אגרש בו כמו שכתבתי פשוט.
<h2>דף כד:</h2>
שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת וגרש א' מהם אשתו בינו לבינה בלא עדי מסירה ואין בגט שלשה אבות או סימן בענין שאין אנו יכולין להכיר מתוך הגט מי הוא מן השנים ועדי הגט אומרים שלא כתבו מעולם גט ליוסף בן שמעון (באחד) [האחר] אינה מגורשת לפי הגרסא שגורסין על ההיא אלא מאי אית לך למימר בעדי מסירה ורבי אליעזר היא הכא נמי וכו', ולפי הגרסא האחרת דגרסי' הכא במאי עסקי' בעדי מסירה וכו' הויא מגורשת, והגרסא הראשונה תפסו עקר (בתוספת') [בתוספות]. וכל זו הנפקותא בין שתי הגרסאות לדעת רי"ף שכתב כי גם עדי חתימה כרתי אין שם עדי מסירה כי לאותם שפסקו שצריך עדי מסירה אפילו יש שם עדי חתימה אין נפקותא בין אלו השתי גרסאות ולקמן אכתוב מחלוקתם. ובנתינת הגט תמצא שני יוסף בן שמעון היאך מגרשין נשותיהם.
<h2>דף כה.</h2>
היו לו שתי נשים ששמותיהן שוים ואמר לסופר לכתוב גט לשם מי שתצא מהן ראשונה מפתח הבית פסול כמו שכתבתי בכל מי שארצה אגרש בו דלעולם בדאוריתא אין ברירה ולא אמרינן הוברר הדבר שכשיצאת זאת תחלה שנכתב לשמה כי קיימא לן דאין ברירה לא שנא תולה בדעת עצמו כגון כל מי שארצה אגרש בו ולא שנא תולה בדעת אחרים כגון כל מי שתצא מהן תחלה מפתח הבית כמו שכתבתי פשוט.
<h2>דף כו.</h2>
תורף נקרא מקום האיש והאשה והזמן ומקום הרי את מותרת והשאר נקרא טופס ולא כתבינן אפילו טופס שלא לשמה גזירה שמא יכתוב תורף והתורף הוא מן התורה וצריך לכתוב לשמה משום וכתב לה כך פשוט. ואם כתב טופס שלא לשמ' ונתנו לה הגט יש מפרשים דאפי' לכתחלה תנש' בו כמו שכתבתי במחוב' אבל הרמב"ן והרמ"ה כתבו דפסול אפילו בדיעבד והרא"ש כתב דנראה לו דאינו פסול אלא לכתחלה ומכל מקום טוב להחמיר ולגרש בגט אחר אם הבעל מצוי בפנינו. והרב רבינו משה בר מימון כתב כי הגט פסול ועוד כתב כל מקום שאמר פסול פסולה לכהונה מן התורה ולכתחלה לא תנשא ואם נשא' לא תצא והולד כשר וכותבין לה גט אחר ונותנין לה והיא תחת בעלה ואם אי אפשר לכתוב אחר והיה הבעל ותיק ומגרש מעצמו הרי זה משובח אם אין לה בנים משני אבל אם יש לה בני' משני לא יוציא מפני פסול הגט שמא יוציא לעז על בניו עד כאן.
<h2>דף לד:</h2>
לפעמי' יש שני שמות לאדם אחד כגון כמה אנשים הגולים מעירם מחמת ממון או מחמת דבר אחר ומשני' שמם כדי להתנכר שלא ידעו אותם ולא ירדפו אחריה' כגון שברח מגליל והלך ליהודה ושמו שביהוד' נראה שנוי שם לאותו שבגליל וכן שמו שבגליל לאותו שביהודה ותקנו שיכתוב בגט כשרוצה לשלוח גט לאשתו שהניח בגליל שמו שביהודה כמו שמו שבגליל שיכתוב כך איש פלוני וכל שום אחרן שיש לו וזה הכלל יעשה עקר משמו הנקרא במקו' הנתינ' והטפל יהיה שמו הנקרא במקום הכתיבה ושיכתוב איש פלוני כלומר שמו הנקרא במקום הנתינה וכל שום אחר' שיש לו רוצה לומ' שמו הנקרא במקום הכתיבה. ואם עשה עקר מן השם של מקום הכתיבה יש מפרשים שמגורשת ויש מפרשים דאינה מגורשת וראשון נראה עקר. ואפילו היו לו שני שמות ביהודה ומגרש ביהודה לכתחלה צריך לכתוב שני שמות אבל בדיעבד כשר מאח' שהכל ביהודה הכתיבה והנתינה. ומה שאמרנו כשיש לו שני שמות אחד בגליל ואחד ביהודה ומקום הנתינה בגליל ומקום הכתיבה ביהודה או בהפך שצריך לכתוב איש פלוני וכל שום אחרן שיש לו דוקא שהוחזק בב' שמות שיודעין בגליל שיש לו שם אחר ביהודה וכן ביהודה יודעים שיש לו שם אחר בגליל אבל אם לא הוחזק כגו' שאין יודעין ביהודה שיש לו שם אחר בגליל וגם בגליל אין יודעין שיש לו שם אחר ביהודה אינו צריך לכתוב וכל שום אחרן דאית ליה ואפילו שיודע אחר כך שיש לו שם אחר במקום האחר הגט כשר דאין לנו אלא השם שהוחזק בו בכאן. ואם הוחזק בב' שמות בשני מקומות ויצא למקום אחר ובאותו מקום לא הוחזק לו אחד מאותן שמות אם אשתו היא עמו או שהיא חוץ מאותן שני מקומות שהוחזק לו שם בהם מגרש באי זה שם שירצה ואם היתה אשתו באחד מאותן המקומות שהוחזקו לו שם השמות מגרש באותו שם שהוחזק לו באותו מקום שאשתו שם ולעולם צריך לכתוב בכל אלו לכתחלה אני פלוני וכל שום שיש לי במקום פלוני ואיש או אשה שיש לו בכאן שני שמות כגון מרים ושרה והרוב קורין לה מרים ומועטים קורין לה שרה כותבי' לה מרים וכל שום אחרן שיש לה ולא שרה וכל שום אחרן שיש לה וכן כל כיוצא בזה. וכתבו התו' ודוקא בשכת' וכל שום אז צריך לעשות עקר מן השם דקרו לה רובא וגם דלכתחלה צרי' לכתוב איש פלוני וכל שם שיש לו מאחר שיש לו שני שמות אבל אם הוא ואשתו הם במקום אחד והוחזקו לו באותו מקום שני שמות מגרש באי זה מהם שירצה ויש אומרים דאינה מגורשת אם גרש בא' מהם כל זמן שיש לו שני שמות עד שיכתוב אני פלוני וכל שם שיש לי וראשון עקר. וכתב רבינו תם כי כל מקום שצריך לומר כשיש לו שני שמות אני פלוני וכל שם שיש לי שצריך לכתוב שניהם בפירוש שיכתוב כך אני פלו' דמתקרי פלוני ועושה עקר מהשם של מקו' נתינת הגט או מהשם שקורין לו הרוב כגון אותה דמרים שכתבתי שצריך לכתוב מרים דמתקריא שרה, אבל אינו נראה כך דעת הפוסקים כי די לכתוב וכל שום שיש לי כמו שכתבתי וכן נראה מפרש"י וכן נרא' מסוגיית הגמ'. וצריך לכתוב שם העיר שהוא והיא ממנה כגון בעיר גליל אני פלוני שמיהודה פשוט בגטין. ולקמן אכתוב אם הוא מקו' לידה או דירה. ויש אומרים שכתבו שצריך לכתוב בעיר כמו כן דממתא פלוני' וכל שם שיש לה אם יש לעיר שני שמות וכן נראה עקר. צריך לכתוב בגט כל שם וחניכא דאית לי רוצה לומר שם לווי אלקוניא בלעז כך כתוב בטופס גטין של בה"ג ורבינו תם כתב שאין לכתוב כך שמא אין לו חניכא ויאמרו של אדם אח' הוא אלא אם כן יש לו חניכא יכתוב כך אני פלוני פירוש שמו דמתקרי כך וכך רוצה לומר חניכתי ואם אין לו חניכא לא יכתוב אלא שמו. וכן כל מי שיש לו שני שמות שכתבתי למעלה צריך לכתוב וכל שום שיש לי וכתב רבינו תם שאם אין לו אלא שם אחד לא יכתו' וכל שם אלא שמו כי יוציאו לעז לומר שאין זה שם המגרש אלא אחר הוא שיש לו שני שמות, והעולם נהגו כבה"ג. משומד שמגרש צרי' לכתו' שמו שהיו קורין לו כשהיה יהודי ואין להזכיר בגט שם גיות כלל כך כתב רבינו תם בתשובה והביא ראיות חזקות וברורות, ומשומ' דינו כישראל בגרושין וכן כתבו בתוספות בקדושין על ההיא דגוי יורש את אביו וכו'. כתב הרמ"ה והני ספרי דפלגי יקר' לבעלי זרועות וכתבי פלוני החכם או רב או נשיא אף על גב דלא קרו לי' אינשי הכי ואיהו נמי לאו בר הכי הוא אין זה שינ' שמו והגט כשר ע"כ.
<h2>דף לו.</h2>
אף על פי שדי בעדי מסירה תקנו שיחתמו העדים בגט שמא ימותו עדי מסירה או ילכו למדינת הים ותנשא היא עתה עם עדי חתימה מאחר שהגט יוצא מתחת ידה פשוט בגטין וכתבו התו' דוקא לכתחלה צריך עדי חתימה אבל אם לא חתמו ונמסר בעדי מסירה כשר ואפילו שיש שם עדי חתימה צריך עדי מסירה כי בלא עדי מסיר' אין גט כלל כי מה שתקנו עדי חתימה לא שלא יהו צריכין לעדי מסירה אלא כדי שלא תצטרך לחזר אח' עדי מסירה כשתביא הגט בידה לראיה דכיון שהגט ביד' והעדים חתומים בו תלינן כי מסתמא בהכשר בא לידה רוצה לומר בעדי מסירה וכן כתב רבינו תם וכן פרש"י בגטין. אבל רי"ף פירש מהא שמעינן דאין אנו צריכין לעדי מסירה אלא היכא דליכא עדי חתימה אבל היכא דאיכא עדי חתימה סגי בלא עדי מסירה וכל היכא דאיכא עדי מסירה לא בעי עדי חתימה דבחד מינייהו סגי והאי דאתקינו עדי חתימה דאם היה בעדי מסירה אתי בעל ומערער ומקלקל לה ואי איכא עדי חתימה מקיימין ליה בעדי חתימה וסגיא ליה והני מילי בדיעבד או שנמצאו עדי מסירה פסולים דלא אמרינן עדין אשת איש היא אלא כיון דאיכא עדי חתימה והם כשרים והגט יוצא מתחת ידה גרושה מעליתא היא אבל לכתחלה בעינן עדי מסירה והם העקר שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם ואם נאבד הגט קיימי עדי מסירה ואם מייתי עדי מסירה קיימי עדי חתימה ע"כ. וכן נרא' עקר ובנתינת הגט כתבתי מזה הדין. לשון הרמב"ם חתמו בו שנים ועבר ונתנו לה בינו לבינה או שעדי מסירה פסולים הרי זה כשר הואיל ועדים שבו כשרים והרי הגט יוצא מתחת ידה ויש מן הגאונים שהורה שהוא פסול ע"כ בגרושין [פ"א הט"ז].
לכתחלה צריכין העדים לפרש שמותיהם בגט ולחתום פלוני כדי שנוכל לקיימן ולא סימן אבל בדיעבד אם חתמו סימן כשר אפילו שלא פירשו שמותיהם אלא חתמו סימן כך מוכח מההי' דרשב"ג תקנה גדולה התקינו שיהו העדים מפרשי' שמותיהם.
<h2>דף סג:</h2>
אמר לעדים לכתוב גט וכתבוהו ונאבד או כתבו טעות בו שטעו בשמה וכיוצא בו כותבין אפילו מאה פעמים פשוט בגטין מההיא דהוו קרו לה נפוואתה וכתב תפואתה וכו'. וכתבו בתוס' ואם נאבד או אם מסופקים אם טעו מכמה חומרות שנהגו להחמיר ואין להם עקר מן התורה נאמר כי כבר עשו עדים שליחותן ואינם יכולין לכתוב אחר מאחר שהיה כשר מן התור' הילכך טוב לנהוג שיאמר הבעל לסופר ולעדים לכתוב ולחתום עד שיהא הגט כשר לדעתם בלי שום פקפוק ע"כ.
<h2>דף סו:</h2>
חתם סופר ועד פי' שחתם הסופר שכתב הגט בעצמו ועד אחר עמו כשר לפר"ח ורי"ף וכמה פסקנים אבל התו' כתבו דפסול. ונכון להחמיר כי הוא איסורא דאשת איש, וגם קבלתי מרבותי כי לא הכשירו רי"ף אלא בדיעבד. ומחלוקתן במה תלוי תמצאנו מבואר בדיני שליחות הגט בדין אמר לג' כתבו ותנו גט לאשתי ואפילו לא אמר תנו וכו' שא' מהם כותב והשנים יחתמו וזה מבואר.
<h2>דף עט:</h2>
כתב לשם מלכות שאינה הוגנת לשם מלכות יון לחרבן הבית דתקנו לכתוב בגט כמה שנים מן המלכות מפני שלום מלכות והוא שינה בכתיבה כדאיתא בגיטין אין נפקותא בזמן הזה מזה הדין כי המלכים לא קפדי בזה ורגילין אנו לכתוב לבריאת עולם וכן הסכימו הפוסקים.
<h2>דף פ.</h2>
אין צריך לכתוב בגט מקום עמידת הבעל והאשה ביום הכתיבה וגם לא מקו' לידתן ר"ל שנולדו שם אין צריך לכתוב דעירו ועירה שאמרו חז"ל ר"ל מקו' עקר דירתן ואין עכוב אם לא כתב כמו כן מקום דירתן כי דוקא בשינה שם עירו ושם עירה שהוא מקום דירתן חשו חכמים אבל אין עכוב אם לא כתבו כך דקדקו התוס' בגטין על ההיא משנ' דהיה במזרח וכת' במערב ומקשי בגמרא מאן אילימא בעל היינו שינה שמו ושמה וכו' וי"מ שצריך מקום לידה. ונהגו באשכנז ובצרפת לכתוב מקום לידה ומקום דירה ועמידה כשיודעי' אותן ועושין כן משום חששא דב' יוסף בן שמעון ואם טעו ושינו מקום לידה אירע מעשה והכשירו ר"ת כי דוקא בשינוי מקום הדירה יש חשש שהכל יודעין מקום דירתו וכששינו יאמרו לא גירש זה אבל מקום לידה אינו כ"כ ידוע לכל. היה במזרח וכתב במערב וכן שינה שמו ושמה ושם עירו ועירה פשוט במשנה שאם נשאת תצא מזה וזמה והולד ממזר ובגמרא פליגי רבנן עליה דרבי מאיר דאמר הולד ממזר ואמרו שהולד כשר ורבו המפרשים על מה נחלקו חכמים על ר' מאיר. רש"י פי' בענין אחד. ור"ת בענין אחר. ור"ח פי' בענין אחר. ויש מפרשים אחרים שפירשוהו בכמה פנים ולפי המסקנא אם היה במזרח וכתב במערב כאשר אבאר לפר"ח הולד ממזר. ולר"ת הולד כשר ולא תנשא. ולשאר המפרשים רבנן לא מודו לר' מאיר דהולד ממזר אלא בשינה שמו וכו' אבל בהיה במזרח וכתב במערב מכשרי רבנן לגמרי והלכה כחכמים. ולקמן בדין הפסולין אכתוב אם הולד כשר או פסול. ואם היה במזרח וכתב במערב מפרש בגמרא כי מיירי לסופר. וי"מ שפירשו ששינה בגט מקום הכתיבה והתו' כתבו כי לאו דוקא סופר כי אין חוששין אם שינה בגט מקום הכתיבה אלא ר"ל לעדים שצריך לכתוב בגט שם העיר שחותמין בו אפילו נכתב בעיר אחרת שלא יאמרו לעדים עמנו הייתם במקום אחר וכן עקר ואין נפקות' מזה אלא לפי' ר"ח ור"ת אבל לפי שאר המפרשים דמכשרי לגמרי היה במזרח וכו' אין נפקותא בזה כלל כי כמו דאמרינן בשטרות דכשר אפי' שינו מקום חתימה שמא אחרוהו וכתבוהו כמו שכתבתי במישרי' כמו כן בגטין כי גט מאוחר כשר. ורבינו האיי גאון כתב בתשובה בענין היה במזרח וכתב במערב לא תנשא ואם נשאת לא תצא אף על פי שאין לה בנים ואותן שאמרו שהולד ממזר תצא מזה ומזה.
כתב סופר וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש רוצה לומר שובר על הכתובה ובא הבעל ונתן שובר לאשה במקום הגט והיא גם כן נתנה לו גט במקום השובר ויוצא מתחת ידה שובר ומתחת ידו גט אם לאלתר יצא אינו גט ואם לאחר זמן הרי זה גט. ואלתר מפרש בגמרא כל זמן שלא נשאת אבל נשאת הרי זה גט דלא כל הימנו של ראשון לאוסר' על השני שמא עשו קנוניא עליו הראשון והאשה כך פשוט בגטין וכן פסק רי"ף. ומיירי שקראוהו עדים קודם נתינה ואח' כך עייליה הסופר לבי ידיה ונתחלף לו בשובר ולא קראוהו אחר נתינה.
<h2>דף פא:</h2>
גט מקושר ועשאו גט קרח שלא חתם עד בכל קשר ממנו, בגיטין מבוא' ולא פירשתיו כי אינו נוהג בזמן הזה.
<h2>דף פב.</h2>
גט שנחתם בפני ב' עדים שאינם חותמין זה שלא בפני זה כמו שכתבתי וחתמו הב' עדים כראוי והלך הבעל והוסיף בו עד שלישי כשר כך דקדק רבינו תם מההיא דכי אתו לקמיה דרבי ינאי אמר ליה צא ושלם להם עבד מן השוק וכו' וכן כתב הרב רבי' משולם. ויש שכתבו שהוא ספק שמא הוא כמו בטלו.
<h2>דף פד:</h2>
מחקי' אם פוסלין בגט פי' בתוספתא דגיטין ואם כתבו בתוכו אעפ"י שחזר ומחקו פסול וכו' מכאן משמע דמחקין אין פוסלין בגט ובלבד שיהו מקויימין ע"כ וכן כתב הרמב"ם כי דין גט לענין קיום כשאר שטרות. ויש מגדולי המורים שכתבו דבשמו ובשמה פסול אף על פי שמקויים. ויש מי שכתב דזה נראה דוקא בגט היוצא לפנינו דחוששין שמא שינה שמו אבל אם ידוע שמחמת טעו' אחר נמחק כשר והוא שנתנו לה בעדי מסירה ויודעין שכך היה. וכן כתב מורי הר' אברה' בן אסמעאל נר"ו והקיום יכתבנו קודם כדת משה וישראל כי כדת משה וישראל הוא במקום שריר וקיים כמו שכתבתי.
<h2>דף פה.</h2>
עקר הגט לכתוב והרי את מותרת לכל אדם וגם צריך לכתוב ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצביין. ומשופרא דשטרי שיכתוב איך אנא פלוני בר פלוני פטרית ותרוכית ית פלנית' דהות אנתתי מן קדמת דנא ומדנן ולעלם פי' מהיום ולעולם, אפילו דהלכה כרבי יוסי דזמנו של שטר מוכיח עליו ובלא מהיום מועיל, וכן לעולם בעבור התנאי דהיום אי את אשתי ולמחר את אשתי כמו שמפורש בתנאי הגט פשוט. ועוד פשוט בקדושין [ה' ע"ב] הרי את משולחת הרי את מגורשת הרי את מותרת לכל אדם הוי גט. איני ארוסיך איני בעליך איני אישיך אינו גט, ואם היה מדבר עמה על עסקי גיטה הוי מגורשת או בספק כשאמ' איני ארוסיך וכו' וכתבתיו בענין קדושין ח"א בדין הריני אישיך כי דינם שוה. ולא יכתוב ודין מלא אלא חסר יו"ד. וכן אגרת דתהויין דתצביין בג' יו"דין, רבי יוסף טוב עלם כתב בה' יו"דין כל אחד בתיקון הגט שלו יו"ד אחר הדל"ת ויו"ד אחר התי"ו אבל אין חשש אלא בג' יו"דין ביחד כמו שכתב בגמרא כדי שלא יהא בשתי יו"דין דתהויין או דתצביין. ולארכיה לואו דתירוכין ולואו דשבוקין וכן לואו אחרונה דוכדו, פי' שלא יקצר אותם בענין שיהא ניכר בטוב שהיא ואו ולא יטעה בינה ליוד ואין צריך להאריכה יותר מדאי שנראה כנון. וגם כתוב בתוספתא כי ה"ה לואו דפיטורין וגם כתב שאין צריך לכתו' יו"ד בין תי"ו לרי"ש דתרוכין ולא בין שי"ן לבי"ת דשבוקין אבל בפיטורין מלא שלא יאמר פטורין שנראה כמו פטרוה מחוב כמו שכתבתי בשליחות הגט ויכתוב למהך חסר יו"ד ויכתוב הה"א שירחיק רגלה שלא יקרא למחך בחי"ת ולא יכתוב לאתנסבא אלא להתנסבא כל זה פשוט בגטין. כתב הרמב"ם שאם כתב ודין ביו"ד או שלא כתב דתצבייין בג' יוד"ין הגט פסול. ובע' העטור כתב משמיה דרבוותא דכל הני דקדוקי היינו היכא דכתיב ליה בעל גופיה אי נמי דכתב ליה סופר מפומיה ובתר הכי אתי בעל וקא מערער ואמ' אנא הוא דפסילנא לי' בהני דקדוקי ולקלקולא איכווני אבל אם אמר הבעל לסופר ולעדי' לכתוב הגט סתם וטעו העדים והסופר בא' מאלו האותיו' והבעל אינו מערער הגט כשר ותנשא בו ואם העדים מצויין יעידו בפני בית דין שטעות סופר היה וכן כתב רבי' האיי גאון אי יהיב בעל רשותיה למכת' גט וטעו בהני כלהו או במקצתן אי איתיה לסופר מתקין ליה ואי לא איתקן ואינסבא בהאי גיטא לא מפקי' ליה. ואי אתיא לאינסובי ואתא בעל וקא מערער ואמר האי דכתבי ודין דינא הוא דאמרי' אי נמי למחך חוכא ולא איכווני, לא מנסבינן לה ואי אינסבא לא מפקי' לה דהא דקאמר רבי משום שלום מלכות יוציא והולד ממזר ליתא וכל שכן לענין טעות סופר דלא חיישי' ע"כ. כתבו בתוספו' וכיון דכתבינן ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין לא בעינן הרי את מותרת לכל אדם ובנוסח הגט (דרשינן) [דרש"י נמי] לא היה, והעולם רגילין לכתוב אותו, וכן נראה מסוגיית הגמרא כיון דכתב הרי את למט' ומותר' למעלה וכו' וכן אמרי' וצריך להניח אף מקו' הרי את מותרת לכל אדם. וי"מ דאם לא האריכו כל כך הוא"וין זולתי שנקרא בטוב אין פסול הגט בכך. וכן אם כתב דהוי ליכי אינו פסול דדהוי אינו לשון עבר אלא הווה וכן אם כתוב בו בז' בשבת בשבעה וכן בדלא אניס במקום בדלא אניסנא אינו פסול.
נוסח הגט להרי"ף ז"ל בכך וכך בשב' כך וכך לבריאת עולם למנינא דרגילנא לממני בדוכתא פלו' אנא פלוני בר' פלוני וכל שום דאית לי ממתא פלוני צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ופטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי אנת פלונית בר פלו' וכל שום דאי' ליכי דממתא פלוני די הויא אנתתי מן קדמת דנא וכדו תרוכית יתיכי די תהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר די תצבייין ואנש לא ימח' בידיכי מן שמי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותר' לכל אדם ודן די יהוי לכי מנאי ספר תרוכין ואגר' שבוקין וגט פיטורי' כדת משה וישר'. תיקון הרא"ש ז"ל בדרך קצרה סדר כתיבת גט ונתינתו הרוצה לגרש אשתו יזמין לו סופר ושני עדים ויאמר לסופר כתוב גט לשם אשתי ויאמר לעדים חתמו עליו לשם אשתי ויאמר להם לכתוב גט אחר גט עד שיזדמן להם אחד שיהיה טוב כפי רצונם לפי שמחמירין הרבה חומרות בגטין ופוסלים גטין שהם כשרי' מן התורה ואם יאמר להם כתבו וחתמו גט שהוא כשר מן התורה כבר עשו שליחותן ואינם יכולים עוד להיות שלוחים לכתוב אחר לפיכך צריך לעשותן מעיקרא שיאמ' הבעל לכתוב ולחתום כמה גטין שירצו עד שיכתבו ויחתמו אחד שיהיה טוב כפי רצונם ולא יאמרו כפי רצונו של בעל בשביל הרמאים. ולא יכתוב הסופר ולא יחתמו העדים עד שישמעו מפי הבעל שיצוה להם לכתוב ולחתום ולא מפי השליח ואפי' אמר לשלשה אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו לא יכתבו עד שישמעו קולו. והסופר יתן הקלף והדיו במתנה לבעל דבעי' וכתב ונתן שיהא הגט שלו ושכר הסופר יתן הבעל ואם נתנתו האשה הגט כשר דמשום עיגונה תקינו חז"ל ונתנוהו לבעל והוי כאלו הבעל נתן השכר. ויאמרו לבעל קוד' נתינ' הגט שיבטל כל מודעות ודברים שמסר שגורמים לבטל את הגט ושהוא מגרשה מדעתו בלב שלם בלי שום אונס ובלא תנאי וטוב הוא שיהיה הבעל אצל הסופר עד שיכתב ויחתם וינתן הגט כדי שלא יצא וימסור מודעא או יבטל הגט ואם יצא אין לפסול הגט בשביל זה כל זמן שלא שמענו שבטל ואם אין האשה בכאן וצריך לשלוח לה הגט טוב הוא שישביעו את הבעל בשבועת התורה שלא ימסו' מודעא ושלא יבטל הגט. ויחתוך הסופר הקלף למדת הגט שלא יצטרך לחתוך ממנו כלום אחר כתיבת הגט ויהיה ארכו יתר על רחבו וישרטט בו י"ב שטין כמנין גט ובתחלת כתיבת הגט יאמ' הסופר אני כותב זה הגט לשם פלוני ויהיו שמה עדי חתימ' בשעה שמתחיל הסופר לכתוב הגט כדי שידעו שנכתב לשמה ויכירוהו בשעת חתימה ויאמרו העדים שהם חותמים לשמה ויחתמו זה בפני זה ולא יחתום הסופר בגט ויתחילו לחתום בראש שטה ואם ירצו יחתמו זה אחר זה בשני שטות. ואחר שיחתמו יתנוהו ליד הבעל ויתנהו לאשה כשהיא פתוחה ידה ויקראוהו קודם נתינה ואחר נתינה ואם לא קראוהו קודם נתינה וקראוהו אחר נתינה או שקראוהו קודם נתינה ולא קראוהו אחר נתינה כשר וכשהבעל יתן הגט ליד האשה יאמר זה גטיך והרי את מגורשת ממני ומותר' לכל אדם. ואם הבעל שלח גט לאש' מחוץ לעיר צרי' השליח המביא הגט להיות אצל הסופר והעדים כשכותבין וחותמים כדי שיוכל לומר בפני נכתב ובפני נחתם וכשנתן הגט ליד האש' יאמר מיד קודם נתינה או מיד אחר נתינה בלי הפסק בפני נכת' ובפני נחתם ויאמר גם כן בשעת נתינ' הרי גטיך ששלח ליך בעלי' והרי את מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם. ואם שכיב מרע מצוה לכתוב גט לאשתו יזהר אם החולה שפוי ומיושב בדעתו מתחלת כתיבת הגט עד גמר כתיבתו שאם תטרף דעתו בנתים אע"פ שתחזור דעתו עליו הגט פסול, ובשעה שנותן הגט לידה יאמר הרי זה גטיך והרי את מגורשת ממני על תנאי זה שאם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט מעכשיו ואם לא מתי לא יהא גט. ולא יתיחד עמה אחר נתינת הגט אלא שיהיה אחר עמהם אפי' עבד ואפילו שפחה חוץ משפחתה מפני שלבה גס בה. נוסח הגט להרא"ש בשלישי בשבת שמונה עשרה יום לירח ניסן שנת חמשת אלפים ומאה לבריאת עולם למנין שאנו מונין בו במתא טליטולה דיתב' על נהר טאגו' אנא יעקב בן שושאן ברבי יוסף ס"ט במדינה הנזכרת וכל שום אחרן וחניכ' דאי' לי ולאבהתי ולאתרי ולאתריהו' דאבהתי צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנ' ושבקית ופטרי' ותרוכי' יתיכי ליכי אנת סרבונה ארוסתי בת יהודה בן בנשת דר במדינת שוריא דיתבא על נהר דואירו וכל שום אחרן וחניכא דאית ליכי ולאבהתיכי ולאתריכי ולאתריהון דאבהתיכי דהוית ארוסתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי די תהויין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר די תצבייין ואנש לא ימח' בידיכי מן שמי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי ליכי מינאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל. ויכתוב בשלישי ברביעי בחמישי מלא יוד בשני בששי חסר יוד ואם יכתוב גט ביום ראשון של ראש חדש אייר יכתוב יום שלשים לחדש ניסן שהוא ראש חדש אייר וכן בכל ראשי חדשים שהם שני ימים. וראיתי בטופס נוסח הגט שכת' איך אנא פלוני וכן בשאר שטרי טופסי גטין תיקון של גדולים, ואינו נופל על הלשון דבודאי בשטרות שכותבין העדים בדבר שנתקיים בפניהם שייך לומר ולמכתב זכרון עדות איך נעשה זה הדבר בפנינו, אבל בלשון נוסח הגט הוא ספירת דברים שהבעל מספר שבזמן ההוא הוא מגרש את אשתו לא שייך לומר איך אלא בזמן הזה אני פלוני מגרש את אשתי, הילכך טוב שלא לכתוב איך. והמקום שמזכיר הסופר לאיש ולאשה הוא מקום דירה ונהגו באשכנז ובצרפת לכתוב פלוני שנולד במקום פלוני ודר במקום פלוני ועומד במקום פלוני וכן לאשה אם מכירין מקום לידתה ומקום עמידתה והכל להוציא מידי חשש שני יוסף בן שמעון. ומה שנהגו לכתוב ולאתריהון דאבהתי תמהתי למה נהגו לכתוב גט כיון שאין מזכירין מקום דירת אביו ומקום דירת אבי האשה. ונהגו ליזהר שיהיו אותיות מוקפות גויל דאם נוגעות זו בזו לא מיקרי כתב ויכתוב ודן חסר יו"ד ואגר' חסר יו"ד ודתהוייין ודתצבייין בשלשה יודין כל אחד. ובתיקון הגט של רבי יוסף טוב עלם היה כתוב די תיהוייין די תיצבייין כל אחד בחמשה יו"דין כי די תיהוייין הוא שני תיבות כמו אשר תהיי ודי הוא תרגומו של אשר וכן די תיצבייין אשר תרצי אף על פי שכותבין דיתבא על נהר פלו' ואין כותבין די יתב, שאני התם שהוא בלשון עברי היושב' על נהר פלוני והדלת במקום ההא מה שאין כן בדי תיהוייין שאין לפרשו אלא בלשון אשר. ואני אומר שהכותב די תיהוייין תיבה אחת אינו טעות כי הדלת במקום שין שתהיי רשאה לינשא לכל איש שתרצי. ולארכי לואו דתרוכין ולואו דשבוקין ויכתוב תרוכין ושבוקין חסר יו"ד הראשונה אבל פיטורין יכתוב מלא בשני יודין ולארכי' לואו דוכדו. למהך חסר יו"ד, ויזהר שירחיק יפה רגל ההא דלא לשתמע למחך כמו חוכא, וכן שאר כל הההין צריך ליזה' שלא יגע רגל ההא למעלה כדאמרינן בגמר' שבת מאי טעמא תליא רגל ההא וכולי, אלא בלמהך צריך ליזהר טפי. ולא יכתוב לאתנסבא אלא להתנסבא. ושליח המביא גט ואומר בפני נכתב ובפני נחתם אין צריך להביא שטר שליחות מהבעל שנתנו לשליח לגרש בו כי כמו שהאמינוהו על קיום הגט כך נאמן על השליחות. ומאד יש ליזהר לכל אדם שלא ישתדל בענין גטין אם לא שיהא בקי בהלכות גטין כי רבו בהן הדקדוקים ובקל יבא אדם לטעות בהן והטעות בהן הוא פסול ממזרות וצור ישראל יצילנו משגיאות עכ"ל הרא"ש ז"ל.
<h2>דף פו.</h2>
שלשה גטין פסולין דרבנן ופסולה לכהונ' ולא תנשא לכתחלה ואם נשאת אפילו אין לה בנים לא תצא והולד כשר אם יהיו לה בנים ואלו הן. הא' כתב בכתב ידו אפי' אין עליו עדים ולא נמסר בעדי מסירה. הב' כתב בכתב ידו ואפילו יש עליו עד א' לא תנשא לכתחלה כמו שכתבתי, ולא נמסר בעדים דאלו נמסר בעדי' כשר אפילו אין עליו עידי חתימה. וכתבו סופר כמו שכתבתי למעלה לפי קצת הפוסקים. הג' יש עליו עדים ואין בו זמן כי חכמי' תקנו זמן בגטין כמו שכתבתי. אבל כתב סופר ויש עליו עד אחד בלא עדי מסירה אינו גט כלל ואם נשאת תצא והולד ממזר פשוט בגטין וכן פי' רי"ף והרמב"ם, אבל לגרסת ר"ח שפי' כי כת' סופר ויש עליה עד אחד תנשא לכתחלה. ויש מן הגאונים שכתבו שהרי הוא מזוייף מתוכו ואפי' בעדי מסירה והולד ממזר וראשון עקר. כתב רבי' האיי גאון ז"ל דכל אותן גטין הפסולין מדרבנן כגון ההיא שכתבתי דהיה במזרח וכתב במערב וכיוצא בו דינן כדין ג' גטין פסולים שכתבתי שלא תנשא לכתחלה ואם נשאת הולד כשר ולא תצא אפילו אין לה בנים כי אין חלוק בין פסולי דרבנן בזה הדין וכן בריש גטין דלרבה אחר שלמדו פסול גזי' שמא יחזור דבר לקלקולו ואם נשאת לא תצא וכן כתב הרמב"ם ולשונו אכתוב לקמן אבל רי"ף כתב בתשובה דכל אותן פסולין דקתני בגטין אם נשאת תצא והולד ספק ממזר ואסור בבת ישראל וכן אסו' בממזרת ואין שום פסולים דרבנן דהולד כשר ואם נשאת לא תצא זולתי הג' גטין הכתובי' למעלה ולא למימרא דכל הנך דקתני בהו פסול כולהו ממזרים נינהו אלא דלא הוו כשרי' דיש מהן ספק ממזרים ויש מהם ודאי ממזרים עכ"ד רי"ף וכתב הרא"ש כי יותר נראים דברי רבי' האי גאון ז"ל להשוות כל פסולי דרבנן ואפשר דבההיא בגטין אם לא אמר בפני נכתב ובפני נחתם דאיכ' למיחש לזיופא בזה רצה להחמיר. לשון הרמב"ם בגרושין [פ"י ה"א—ד'] כל מקום שאמרנו בחיבור זה שהגט בטל או אינו גט או אינה מגורשת הרי זה בטל מן התורה והרי היא אשת איש גמורה ואם נשאת תצא והולד ממזר ואם היה בעלה כהן לא נאסרה עליו משום גרושה חוץ מן המגרש אשתו ואמר הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם שאף על פי שאין זה גט הרי זו פסולה לכהונ' מדבריהם שנאמר ואשה גרושה מאישה וגומר ואמרו חז"ל אף על פי שלא נתגרשה אלא מאישה ולא הותרה כלל לכל נאסרה לכהונה וזהו ריח גט שפוסל לכהונה מדבריהם. וכל מקום שאמרנו בחבור זה שהגט פסול הרי זה פסול מדבריה' בלבד ונפסלה מן הכהונה מן התור' ולכתחלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא והולד כשר וכותבין לה גט אחר ונותנין לה והיא תחת בעלה ואם א"א לכתוב גט אחר והיה הבעל ותיק וגרש מעצמו הרי זה משובח אם אין לה בנים משני אבל אם יש לה בנים משני לא יוציא מפני פסול הגט שמא יוציא לעז על בניו. וכל מקום שאמרנו בחבור זה הרי זו ספק מגורשת או הרי זה ספק גרושין לא תנשא ואם נשאת תצא והולד ספק ממזר מפני שהיא ספק ערוה. וכן מי שגרש אשה בגט פסול או שהיתה ספק מגורשת ורצה להחזירה הרי זו מותרת לבעלה ואין צריך לחדש הנשואים ולברך ז' ברכות ולכתוב כתובה עד שתתגרש גרושין גמורין. וכל מי שנשאת בגט בטל הרי זו צריכה גט מבעל שני מדבריהם כדי שלא יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט וצריכה גט מן הראשון להתירה לשאר העם ונאסרה על שניהם לעולם אעפ"י שנבעלה בשגגה כדי שלא יאמרו החזיר זה גרושתו אחר שנשאת ואם עבר א' מהם והחזירה יוציא עכ"ל.
<h2>דף פו:</h2>
אף על פי שדי בעדי מסירה תקנו שיחתמו העדים בגט שמא ימותו עדי מסירה או ילכו למדינת הים ותנשא היא עתה עם עדי חתימה מאחר שהגט יוצא מתחת ידה פשוט בגטין וכתבו התו' דוקא לכתחלה צריך עדי חתימה אבל אם לא חתמו ונמסר בעדי מסירה כשר ואפילו שיש שם עדי חתימה צריך עדי מסירה כי בלא עדי מסיר' אין גט כלל כי מה שתקנו עדי חתימה לא שלא יהו צריכין לעדי מסירה אלא כדי שלא תצטרך לחזר אח' עדי מסירה כשתביא הגט בידה לראיה דכיון שהגט ביד' והעדים חתומים בו תלינן כי מסתמא בהכשר בא לידה רוצה לומר בעדי מסירה וכן כתב רבינו תם וכן פרש"י בגטין. אבל רי"ף פירש מהא שמעינן דאין אנו צריכין לעדי מסירה אלא היכא דליכא עדי חתימה אבל היכא דאיכא עדי חתימה סגי בלא עדי מסירה וכל היכא דאיכא עדי מסירה לא בעי עדי חתימה דבחד מינייהו סגי והאי דאתקינו עדי חתימה דאם היה בעדי מסירה אתי בעל ומערער ומקלקל לה ואי איכא עדי חתימה מקיימין ליה בעדי חתימה וסגיא ליה והני מילי בדיעבד או שנמצאו עדי מסירה פסולים דלא אמרינן עדין אשת איש היא אלא כיון דאיכא עדי חתימה והם כשרים והגט יוצא מתחת ידה גרושה מעליתא היא אבל לכתחלה בעינן עדי מסירה והם העקר שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם ואם נאבד הגט קיימי עדי מסירה ואם מייתי עדי מסירה קיימי עדי חתימה ע"כ. וכן נרא' עקר ובנתינת הגט כתבתי מזה הדין. לשון הרמב"ם חתמו בו שנים ועבר ונתנו לה בינו לבינה או שעדי מסירה פסולים הרי זה כשר הואיל ועדים שבו כשרים והרי הגט יוצא מתחת ידה ויש מן הגאונים שהורה שהוא פסול ע"כ בגרושין [פ"א הט"ז].
<h2>דף פז.</h2>
חמשה שכתבו גט לנשותיהן וכתבו זמן אח' לכלן פי' לא כתבו זמן אלא במקום אחד והעדים חתמו למטה מכלם כלם כשרי' ותנתן הגט לכל אחת מן הנשים והוא שכתב פלוני גרש פלונית ופלו' גרש פלוני' וכן כלן כי אם כתב פלוני ופלוני ופלוני גרשו נשותיהן פלונית ופלונית ופלונית שהאנשים ביחד והנשים ביחד ה"ל לה ולא לה ולחברתה וכלם פסולין אבל אם כתב כלל מתחלה ואחר כך פרט כשר כגון פלוני ופלוני ופלוני גרשו נשותיהן פלונית ופלונית ופלונית ואחר כך פי' פלוני גרש פלונית ופלוני גרש פלונית כשר. ומה שאמרנו שכלם כשרים דוקא בשכת' זמן אח' לכלם אבל אם כתב זמן לכל אחד כגון שכתב בא' בשבת גרש פלוני לפלונית ובא' בשבת גרש פלוני לפלונית וכן בכלם וחתמו העדים למטה אחרון כשר והאחרים פסולים כך פשוט בגטין.
עדי' שחתמו בגט אחר שאלת שלום פסול כי חיישינן שמא על שאלת שלום חתמו פשוט בבתרא.
שני גטין שנכתבו זה בצד זה בשני דפין בדף הראשונה כל אחד ובדף השנייה מחובר אצלו גט אחר וחתמו עליהם מתחת זה לתחת זה ב' עדים ישראלים כלשון עברים שדרכן לחתום ראובן בן יעקב וחתמו עליו אחרי אלו השני עדים ישראלי' שני יונים בכתב יוני ומנהג היונים לחתום בהפך במקום האב הבן כי כשחותם ראובן ושם אביו שמעון חותם כך שמעון בן ראובן פי' שבנו ראובן הראשון כשר שחתומים עליו ב' עדים עברים והשני פסול שחתומים עליו שני עדים יונים לא בעבור שהם יונים כי כשרים הם בגט בלשון יוני ולא בעבור שהם רחוקים מגוף הגט שתי שטין כי כבר אמרי' כי מלא הב' שמות מריוח בקרובים כשר כמו שכתבתי במישרים אלא משום דחיישינן שמא היונים שנו מנהגם וחתמו כדרך עברים והנה כלם על הגט הראשון. וכמו כן אם היה בגט השני בן יעקב עד עברי היה כשר כמו כן השני אלא מיירי שכתב תחת הראשון ראובן בן ותחת השני יעקב עד אבל אם באות החתימות בענין אחר כגון עד אחד עברי מתחת זה לתחת זה ועד אח' יוני מתחת זה לתחת זה ועד אחד עברי מתח' זה לתחת זה ועד אחד יוני מתחת זה לתחת זה שניהם פסולין ופרש"י כגון שחתם עד עברי כמשפטו והנה שמו תחת הראשון ועד אחד יוני בהפך ר"ל מצד שמאל לצד ימין פי' ראובן בן תחת השמאל ותחת הימין בראש השטה שמעון. הנה לך עד עברי ועד יוני ואחר כך עד עברי בהפך פי' ראובן בשמאל ובן יעקב בימין. והנה לך עד עברי בשני ר"ל בשמאל ואחר כך חתם עד יוני כמשפטו מן הימין אל השמאל ראובן בימין ובן שמעון בשמאל והנה שמו שמעון לפי מה שכתבתי והנה לך שמו תחת השמאל. הנה לך עד עברי ועד יוני והנה לך צורתו ובעבור זה הטעם שניהם פסולין אע"פ שעד אחד עברי ועד אח' יוני חתום בכל א' מ"מ חיישי' שמא העד היוני שחתם שנייה חתם שלא כמשפטו אלא כמשפט העברים והנה לך ג' עדים על השני וא' על הראשון והנה הראשון פסול או שמא העד היוני האחרון חתם שלא כמשפטו וחתם כדרך העברים והנה לך שמו על הראשון נמצא ג' עדי' על הראשון ואחד על השני והנה השני פסול בעד אחד ולפי' שניהם פסולים וזאת הצורה הראשונה לפרש"י וגרסתו. והתוס' [ע"ב] פירשוה בענין אחר ואין לי להאריך בזה כך פשוט בגטין.
<h2>דף פז:</h2>
כתב הגט בשני דפין חציו בדף הא' וחציו בדף השנית וחתמו העדים למטה מן הדף השנית כשר והוא שניכר שהקלף לא נחתך ממנו כלל לא מלמעלה ולא מלמטה כגון שניכר מקו' העב מתחלת עשיית הקלף כשמשימין בו האבנים ומותחין אותו שאם לא כן חיישי' שמא גזזו או מלמעלה או מלמטה והיו שני גטין פשוט.
חתמו עדי הגט בראש הדף או מאחריו בגט פשוט שאינו מקושר כגון גטין שלנו או מן הצד בגליון של צד ימין או של צד שמאל פסול. ואם כתב שני גטין מחוברין ראשו של זה בצד ראשו של זה והעדים באמצע פסולין כי אינם נקראין עמו העדים עם שום אח' מהם כזה. ואם מחוברים סופו של זה בצד סופו של זה והעדים באמצע את שנקראין עמו העדי' כשר והאחר פסול והנה צורתו היא זו כך פשוט בגטין. וכן ראשו של זה בצד סופו של זה והעדי' באמצע את שנקראין עמו העדים כשר והאחר פסול כגון זה כך פשוט בגטין מההיא כשיש ריוח בגט מלמעלה וכן מוכח בבתרא דאמרי' בין עדים לאשרתא אפי' שטה אחת פסול.
גט שכתבו בכת' עברית ועדיו ישראל חתמו יונית או בהפך או שכתבו יונית וחתמו יונית או עד אחד יונית ועד אחד עברי' וכלם ישראלי' כשר. חתם סופר ועד כשר פשוט. וכבר כתבתי מחלקת הפוסקים בחתם סופר ועד אם כשר או פסול. ועוד פשוט חתם כך איש (כלומר) [פלוני] עד כשר. וכן בן איש פלו' עד אבל אם חתם איש פלוני בן איש פלוני אינו צריך לכתוב עד. ועוד פשוט במקום שמו ושמה כתב חניכתו או חניכתה כשר. ואמרי' בגמרא חניכת אבות בגטין כשר עד ג' דורות מכאן ואילך פסול ר"ל שלא כתב שמו או שמה אלא חניכת אבות רוצה לומר שם לווי מן המשפח' אם אין עדין כי אם ג' דורו' אב ובנו ובן בנו שלקחו זאת החניכה כשר, ואם יש יותר מג' דורות פסול עד שיכתוב שמו ושמה פרש"י חניכת המשנה וחניכת הגמ' פי' אח' כלומר שם לווי משם המשפחה ור"ת פי' חניכת המשנה שם לווי של האיש עצמו או של האשה עצמה וחניכת הגמ' מאבותיו. ולפי דברי רבינו תם אם כתב שם לווי של עצמו כשר ואפי' שלא כתב שמו כגון שקורין לכמה אנשים בכנוי שמכנין לו שם והוא שם לווי שלו ואינו חניכת אבותיו הנקרא אלקוניא.
<h2>דף צ.</h2>
אם לא מצא באשתו שום ערוה ולא שום דבר רע בעולם אסור לגרש' ואם גרשה מה שעשה עשוי ואין כופין אותו להחזירה זולתי מי שגרש אשתו באונס שכופין אותו להחזירה כמו שכתבתי במישרים בדיני כתוב' ותנאיה. ומי שלבו לגרשה ויושבת תחתיו ומשמשתו עליו אמר קרא אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך. וכשם שיש דעות במאכל לגבי אסטניסו' כך יש דעות באנשים כי יש אדם שמקפיד על מה שיש לו להקפיד ולא יותר והיא מדה בינונית ויש אדם שמקפיד על דבר מועט שלא כהוגן יותר מדאי והיא מדה רעה ויש מי שאינו מקפיד עליה אלא על דב' גדול כגון יוצאה וראשה פרוע ופרועה משני צדדין ורוחצת במקו' שבני אדם רוחצין פירוש שנכנסת למרחץ ובני אדם לובשין מבחוץ ורואין אותה כשהיא נכנסת זו מצוה לגרשה. ואסו' להוציא אשתו ראשונה פשוט בגטין וביבמות [ל"ז ע"ב] גרסינן לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה והאוהב אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו ומדריך בניו בדרך ישרה ומשיאן סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהליך ופקדת נוך ולא תחט'.
